דאגן העיר
בארץ חלם היו החלמאים מלאי דאגות, ודאגות אלו גזלו את שמחת החיים שלהם. צריך לדאוג בחורף לעצים להסקה ולבגדים חמים, לנדוניה לבנות, לשכר לימוד לילדים ולמצות לפסח – בקיצור, אין סוף לדאגות.
התכנסו חכמי חלם למועצה, התייעצו והתדיינו, עד שקם החכם שבהם ואמר: “רבותיי, יש לי פתרון. ניקח איש אחד ונמנה אותו ל’דאגן העיר’. נשלם לו משכורת, ניתן לו דירה, נעביר אליו את דאגותינו – והוא ידאג במקומנו.”
ההצעה התקבלה בשמחה. מינו איש ל“דאגן העיר”, נתנו לו תואר רשמי, משכורת טובה ודירה, וכל החלמאים היו מרוצים.
והנה חולף שבוע, שבועיים, חודש, שנה – ושום דבר לא השתנה. אי אפשר להפסיק לדאוג. התכנסו כולם שוב, הזמינו את הדאגן לדין וטענו: “אתה מועל בתפקידך!”
ענה האיש: “אגיד לכם את האמת. פרנסה – יש לי. דירה – יש לי. עצים להסקה – גם כן. אז ממה יש לי לדאוג?”
אנו פוגשים מדי יום עובדים חרוצים ומשובחים, שעושים את תפקידם נאמנה. אבל עובדים שיש להם את כל התנאים לא תמיד דואגים לדברים הפשוטים – לכבות את האור והמזגן, לסגור חלונות, לכבות מחשבים ומכשירי חשמל נוספים.
תנו לנו להיות “הדאגן של החברה שלכם”, כדי שנדאג לצמצום צריכת האנרגיה ולניהול תקין של משאבי האנרגיה.
