ברוב המפעלים שאנחנו סוקרים, המדחס עובד גם כשקו הייצור עומד. הוא לא מזין מכונה או כלי עבודה. הוא מזין דליפות. השאלה שכל מנהל אחזקה צריך לשאול היא פשוטה: כמה מהחשמל שהמדחס שלנו צורך יוצא פשוט לאוויר?
למה אוויר דחוס הוא אנרגיה יקרה
אוויר דחוס נראה חינמי, כי הוא פשוט שם. אבל זו אחת הדרכים היקרות במפעל להעביר אנרגיה. לפי משרד משאבי הטבע של קנדה, כ-80% מהאנרגיה החשמלית שמדחס תעשייתי צורך הופכת לחום. רק חלק קטן ממנה מגיע בסוף לעבודה מועילה.
כשיש דליפה, אנחנו משלמים על כל הדרך היקרה הזו, ומקבלים במקום עבודה רק רעש. לפי דף המידע של יוזמת Compressed Air Challenge, דליפות מבזבזות לעיתים 20% עד 30% מתפוקת המדחס. במפעל שלא מטפלים בו באופן שוטף, שיעור הדליפות עומד בדרך כלל על כ-20% מיכולת הייצור. במערכת מתוחזקת היטב, היעד הוא פחות מ-10%.
כמה עולה חור קטן
דף המידע מעריך את העלות השנתית של דליפה אחת לפי גודל החור, במדחס יעיל שעובד מסביב לשעון. תרגמנו את הערכים לקוט“ש ולשקלים, לפי מחיר מעוגל של 0.50 ₪ לקוט”ש:
| קוטר החור | אנרגיה שנתית שאובדת (קוט“ש) | עלות שנתית משוערת (₪) |
|---|---|---|
| כ-1.6 מ“מ | כ-10,500 | כ-5,200 |
| כ-3.2 מ“מ | כ-42,000 | כ-21,000 |
| כ-6.4 מ“מ | כ-168,000 | כ-84,000 |
חור בקוטר של שלושה מילימטרים במחבר מהיר יכול לעלות עשרות אלפי שקלים בשנה. ובמפעל ממוצע יש בדרך כלל יותר מחור אחד. מפעל שעובד במשמרת אחת ישלם פחות, בערך רבע מהסכומים בטבלה. אבל אם המדחס נשאר דלוק בלילה כדי “להחזיק לחץ”, הדליפות עובדות מסביב לשעון.
השעות משנות גם את המחיר. לפי ספר התעריפים של רשות החשמל (מהדורת יולי 2026), עסק במתח נמוך בתעריף תעו“ז (תעריף לפי שעות היממה) משלם בקיץ 145.96 אגורות לקוט”ש בשעות הפסגה, לעומת 42.73 אגורות בשעות השפל, לפני מע“מ. בקיץ שעות הפסגה הן בין 17:00 ל-23:00 בימים ראשון עד חמישי. כלומר, דליפה במשמרת ערב של קיץ עולה פי שלושה ויותר מאותה דליפה בלילה.
איפה הדליפות מסתתרות
רוב הדליפות לא נמצאות במדחס עצמו, אלא בנקודות החיבור לאורך הקו:
- מחברים מהירים, צנרות גמישות וצינורות דקים
- וסתי לחץ
- מלכודות נקז (השסתומים שמוציאים מים מהמערכת) שנתקעו פתוחים
- מגופים, חיבורי צנרת ואטמי הברגה
נקודה נוספת: שימושים לא מתאימים. ניקוי בגדים או רצפה באקדח אוויר, או קירור בצינור פתוח, הם דליפה מכוונת. לעיתים מפוח או כלי חשמלי עושים את אותה עבודה בפחות אנרגיה.
איך מודדים בלי לנחש
את שיעור הדליפות אפשר למדוד בבדיקה פשוטה, בשעה שאין בה ייצור. מפעילים את המדחס כשכל הצרכנים סגורים, ומודדים כמה זמן הוא עובד בעומס וכמה זמן הוא במנוחה. את התוצאה מציבים בנוסחה:
שיעור הדליפות (%) = זמן בעומס × 100 ÷ (זמן בעומס + זמן במנוחה)
למשל, אם המדחס עובד דקה ונח שלוש דקות, שיעור הדליפות הוא כ-25%. במדחסים עם בקרה אחרת משתמשים בבדיקת ירידת לחץ: מודדים כמה מהר יורד הלחץ במערכת סגורה. מומלץ לחזור על הבדיקה פעם ברבעון.
את הדליפות עצמן מאתרים בעזרת גלאי אולטרסוני, מכשיר שקולט את השריקה הגבוהה של אוויר שבורח. כך אפשר למצוא דליפות גם באולם רועש ובמקומות שקשה להגיע אליהם. במקומות נגישים אפשר להשתמש גם במי סבון ומברשת, שיטה אמינה אבל איטית יותר.
לא רק לתקן: להוריד לחץ
אחרי התיקון יש עוד חיסכון שמחכה למי שממשיך. כלל אצבע מקובל הוא שכל עלייה של 2 psi (כ-0.14 בר) בלחץ העבודה מוסיפה כ-1% לעלות האנרגיה. גם הדליפות שנשארו קטנות יותר בלחץ נמוך. לכן כדאי לבדוק מה הלחץ שהצרכן התובעני ביותר במפעל באמת צריך, ולהתאים את המדחס אליו.
אחרי שהדליפות נסגרות, כדאי לבדוק גם את בקרת המדחסים. מדחס גדול מדי שעובד בעומס חלקי צורך יותר אנרגיה לכל מטר מעוקב של אוויר. והחום שהמדחס מייצר יכול לשמש לחימום מים, במקום לצאת לאוויר.
מה עושים עכשיו
- בשבת או בלילה, כשאין ייצור, בדקו אם המדחס עדיין עובד. אם כן, יש דליפות.
- מדדו את שיעור הדליפות בבדיקת עומס ומנוחה, וקבעו יעד של פחות מ-10%.
- ערכו סבב איתור עם גלאי אולטרסוני, סמנו כל דליפה בתגית ותקנו לפי סדר גודל.
- אחרי התיקון, בדקו אם אפשר להוריד את לחץ העבודה ולכוונן מחדש את בקרת המדחסים.
סקר אנרגיה מקצועי בודק את מערכת האוויר הדחוס כחלק מתמונת הצריכה המלאה של המפעל. ממונה אנרגיה מוודא שהדליפות לא חוזרות אחרי חצי שנה, והחיסכון נכנס גם לדו“ח האנרגיה השנתי. ואם רוצים להתחיל ישר באיתור: סקר דליפות אוויר דחוס בציוד אולטראסוני.
רוצים לבדוק כמה אפשר לחסוך? צרו קשר עם אנרג’י רדיזיין טלפון 04-8111214 · דוא“ל info@nrgredesign.com · וואטסאפ 055-9842881
מקורות
